להיות שותף להנצחת רס"ן אלירז פרץ הי"ד

אלירז-1סיפורו של אלירז פרץ

בנם השני של אליעזר ז"ל ומרים שתח'

נולד ב- ח' אב תשל"ח  11.08.1978, באופירה שארם א- שייך

נפל ב- יא' ניסן תש"ע 26.03.2010, נטמן בי"ג ניסן תש"ע בהר הרצל בירושלים

אח לסגן אוריאל פרץ הי"ד שנפל בקרב בלבנון בז' בכסלו התשנ"ח, הדס, אביחי, אליסף ובתאל.

בעל לשלומית ואבא לאור חדש אוריאל, הלל מרים, שיר ציון וגילי בת עמי.

באופירה, בין הנוף הפראי של מרחבי המדבר והים בילה את שנות ילדותו.

עם חתימת הסכם השלום עם מצרים עברה המשפחה להתגורר בישוב גבעת –זאב שליד ירושלים.

לפני גיוסו לצבא, למד אלירז במכינה הקדם צבאית בעצמונה אשר בגוש קטיף.

שם, התחזק אלירז נפשית ופיסית והשתרשה בו תורת ישראל ואהבת העם והמולדת

בהלוויה של אלירז, ספד לו ראש המכינה, הרב רפי פרץ: "הוא היה גדול תלמידיי".

תמונה3אלירז התגייס לסיירת גולני. בתחילת שירותו, נהרג אחיו הבכור אוריאל בקרב בלבנון.

בכדי שאלירז יוכל להמשיך כחייל קרבי, נצרכו ההורים אליעזר ז"ל ומרים לחתום על מסמך כי הם מאשרים את המשך שירותו הקרבי של אלירז והם מודעים לאפשרות כי אלירז ישתתף במבצעים צבאיים ועלול להיפצע או להיהרג.

מתוך תחושה כי השירות הקרבי הינו שליחות וייעוד עבור אלירז, חתמו ההורים על המסמך.

במהלך שירותו הצבאי, כתב אלירז לחברו: "צריך לתת הכל… אם אתה אוהב אז עד הסוף, אם אתה חבר אז עד הסוף, ואם אתה בצבא בקרבי אז אתה עד הסוף שם ונותן הכל… זה מה שנקרא במילים גבוהות, אני לא יודע אם אתה תאהב את זה- מסירות נפש- וזה בא לומר שאתה נותן מהגוף שלך, מהכוח שלך, מהכסף שלך, מהלב שלך למען מישהו או משהו אחר שהוא לא אתה! והמיוחד ביותר זה שאתה לא עושה את זה מידי פעם, אלא כל הזמן מידי יום ביומו, דקה דקה."

לאחר מבצע "חומת מגן" התחתן אלירז עם שלומית ויחד הם עברו ליישוב שליו אשר בגוש קטיף. כשנולד בנם בכורם בחרו להנציח בשמו את זכרו של אוריאל וקראו לו: אור- חדש אוריאל.

אבי המשפחה, אליעזר, נפטר באותה שנה ממחלה קשה ומהתקף לב.

על מצבתו של אליעזר נחרטו המילים: "לא ניחם על מות בנו בכורו אוריאל".

המשפחה וביניהם אלירז התמודדו עם מוות נוסף והמשיכו הלאה בכוחות מחודשים.

במהלך קרבות מלחמת לבנון השנייה, הגיע אלירז למקום נפילת אוריאל אחיו והביא עימו משם שתי אבנים- אבן שחורה המסמלת את השכול ואבן לבנה המסמלת את החיים.

מרים, אמם של אוריאל ואלירז אמרה "אלו שני אבני לוחות הברית שלי, אוריאל ואלירז החקוקים על הסלע. מהאבנים הללו, ייבנה בית המקדש"

לאחר המלחמה, יצא אלירז ללימודים. הוא השלים תואר בחינוך ותעודת הוראה ולמד בבית המדרש בעלי. אלירז הילך בין שני העולמות, הספרא והסיפא, בין לימוד תורה ובין עולם העשייה הצבאי. הוא התחבר לשני העולמות, הצליח והשתכלל בהם.

שלומית, אשתו של אלירז מספרת כי לילה לילה, לאחר תפילת "קריאת שמע על המיטה",

היה אומר אלירז את הקטע הבא:

אנא אלי, אנא אלי
עשה אותי כלי לשליחותך

במקום שבו מקננת שנאה
תן לי לזרוע אהבה
במקום שבו עלבון – סליחה
במקום שבו חושך – אור
במקום שבו עצב – שמחה

לאחר הלימודים חזר אלירז לתפקידים שונים והשתתף במבצע "עופרת יצוקה" כקצין המבצעים של חטיבת גולני. בתפקידו האחרון, התמנה אלירז לסמג"ד בגדוד 12.

ביום שישי שלפני סיום הקו, נהרג רב סרן אלירז פרץ בהיתקלות עם מחבלים ברצועת עזה.

איבדנו בן, בעל, אבא ואח יקר שאהב את החיים הללו יותר מכל, ויחד עם זאת הפך לסמג"ד בצה"ל, עסק בעשייה מסוכנת מתוך תודעה שהוא עלול לסכן את חייו הפרטיים שלו למען האומה. האמונה בעם ישראל הייתה לו חשובה כ"כ לכן, מותו אינו רק אבלה הפרטי של המשפחה, אלא אבלה של האומה הישראלית והיהודית כולה, אשר למענה הוא נלחם ונהרג.